רדיקלים חופשיים

אז מהם בעצם רדיקלים חופשיים?

אנחנו נתקלים במונח זה לא מעט בהקשר של תזונה, ספורט ואורח חיים בריא. רובנו רגילים לשמוע שרדיקל חופשי הינו חומר “רע” המזיק לגוף ושהצטברות שלו לאורך זמן עלולה להוביל להתפתחות של מחלות שונות ביניהן טרשת עורקים, מחלות לב וכלי דם, סוכרת, אלצהיימר וסוגים שונים של סרטן. ומה בנוגע לנוגדי חמצון? (אנטי אוקסידנטים) גם עליהם אנו שומעים רבות כחומרים “טובים” הנלחמים ברדיקלים החופשיים הנמצאים בגופנו באופן טבעי ושמומלץ לצרוך אותם בתזונה ובקוסמטיקה על מנת לנטרל את נזקי הרדיקלים החופשיים.

אז מה זה בעצם רדיקל חופשי? ומה הם נוגדי חמצון? לקחנו רגע כדי לנסות ולהסביר מהם חומרים “טובים” ו”רעים” אלו וכיצד הם פועלים בגוף.

רדיקל חופשי- אטום בעל אלקטרון שאינו מזווג

וכדי להסביר את המשפט הנ”ל, נסביר תחילה על מבנה האטום. כל החומרים הקיימים בעולם עשויים אטומים. לדוגמא- החומר זהב מורכב מאטומי זהב, החומר ברזל מורכב מאטומי ברזל, וכך הלאה. ישנם גם חומרים המורכבים מכמה אטומים, כמו מים המורכבים מאטום חמצן ושני אטומי מימן. ולמי שמתעניין- ניתן למצוא בטבלה המחזורית את כלל האטומים המוכרים לעולם המדע.

קצת על מבנה האטום

כל אטום מורכב מגרעין המכיל פרוטונים, כאשר כמות הפרוטונים הנמצאת בגרעין קובעת את סוג החומר. כך לדוגמא, לאטום המימן פרוטון אחד בגרעין בעוד שלאטום ההליום שני פרוטונים, לליתיום שלושה פרוטונים וכך הלאה. פרוטונים אלו הם בעלי מטען חיובי ועל כן ככל שהגרעין מכיל יותר פרוטונים, כך הוא חיובי יותר.

סביב הגרעין חגים אלקטרונים בעלי מטען שלילי אשר מאזנים את המטען החיובי שיוצר הגרעין. האלקטרונים נעים בתוך מסלולים קבועים הנקראים אורביטלים. בכל אורביטל, באופן תקין חגים שני אלקטרונים. רדיקל חופשי הוא אטום אשר אחד האורביטלים שלו מכיל אלקטרון בודד. במצב כזה, אותו אטום הופך ריאקטיבי ביותר ומגיב עם חומרים אחרים שנתקל בהם באופן אקראי במטרה “לחטוף” מהם אלקטרון ולהשלים לאורביטל שלו. מסיבה זו, רדיקלים חופשיים יוצרים תגובות שרשרת רדיקליות כיוון שלקיחת אלקטרון מחומר אחר, משמעה יצירת אורביטל לא מזווג במקום אחר. בצורה זו, חומרים רדיקלים מגיבים עם חומרים נוספים בגוף ומייצרים רדיקלים חופשיים נוספים.

אז מה בעצם הסכנה ברדיקלים חופשיים?

כאשר רדיקלים “גונבים” אלקטרונים ממקומות אחרים, הם בעצם מפרקים מבנים מולקולריים ההכרחיים לתפקודו הבריא של התא (למשל חלבונים שונים, דנ”א, חומצות שומן ועוד). חומר שנקלח ממנו אלקטרון הוא חומר “מחומצן” בעוד שחומר שניתן לו אלקטרון הוא חומר “מחוזר”.  במקרים מסוימים, מסוגלים הרדיקלים לחמצן מולקולות חיוניות שיובילו לשברים ב- DNA ולשיבושים נוספים בגוף שבסופו של דבר עלולים להוביל למחלות שונות למשל סרטן.

אז מה הוא תפקידם של נוגדי החמצון?

נוגדי החמצון תורמים אלקטרון (מחזרים. זוכרים?) לרדיקל החופשי כדי להשלים את מספר האלקטרונים העוטפים את הרדיקל לזוגי. תכונה המאפיינת את משפחת נוגדי החמצון היא עצם היותם יציבים גם במצבם המחומצן – הם אינם הופכים לרדיקלים ואינם מגיבים באופן “אלים” עם חומרים נוספים בתאי הגוף.

היכן נמצאים רדיקלים חופשיים בגופנו וכיצד הם נוצרים?

רוב הרדיקלים החופשיים המצויים בגוף האדם הם רדיקלי חמצן ונוצרים באופן טבעי במהלך תהליך הנשימה התאית. גורמים חיצוניים כגון קרינה, עישון, זיהום אוויר, חומרי הדברה, חומרי ניקוי ועוד עלולים להעצים את יצירת הרדיקלים החופשיים בגוף ולפגוע במנגנונים המאזנים אותם (למשל אנזימים נוגדי חמצון המצויים בגוף באופן טבעי. תפקידם הוא לווסת את ריכוזי הרדיקלים החופשיים ולמנוע את פגיעתם בגוף).

כיצד אסטקסנטין קשור לכל הסיפור?

אסטקסנטין הוא נוגד החמצון החזק ביותר המוכר בטבע. פעילתו יעילה בהרבה מנוגדי חמצון מוכרים אחרים כגון ויטמין C או ויטמין E, ולכן הוא עושה עבודה טובה אף יותר בשמירה על הגוף מפני נזקי חמצון.

עובדת בונוס מס’ 1:

לאנשים הסובלים מרגישות לפול (G6PD) ישנו חוסר באנזים.Glucose 6 phosphate dehydrogenase  אנזים זה נמצא בכל תאי הגוף ותפקידו להגן מפני נזקי חמצון. כאשר קיים חוסר באנזים זה, קיים קושי משמעותי לתאי הדם האדומים להתמודד עם נזקי חמצון ויש להם נטייה להינזק ולהתפרק כאשר נתקלים בריכוז גבוהה של רדיקלים חופשיים. פול, אשר העיכול שלו מייצר הרבה רדיקלים חופשיים, מסוכן לחולים במחלה תורשתית זו מחשש שיוביל להרס של תאי הדם האדומים האחראיים לנשיאת החמצן לכל חלקי הגוף שלנו.